אורי גרשוני: אל מקום אחד

סדרת תצלומי האדמה והמטוסים צולמה בשכונת גן רש"ל, שהוקמה בשנות ה־50 בגבול הרצליה ורעננה. השם רש"ל הוא ראשי תיבות של רחל, שרה ולאה — השמות המקראיים של האמהות ונשות בעלי הקרקעות הראשונים של פרדס גן רש"ל, מחוז ילדותו של גרשוני. סבו, האגרונום צבי גרשוני, בנה את בית המשפחה במקום ונטע בו פרדסים ומטעי פרי שהיו לעסק המשפחתי. עם מותו של הסב בתאונת דרכים, עבר הטיפול במטעים לבנו — אביו של אורי גרשוני, האמן משה גרשוני — ששוחרר מהצבא בגיל 19 והיה לחקלאי בעל-כורחו.

תצלומי גן רש"ל מתעדים ורושמים את הטריטוריה הפיזית הנוכחית, אך מרחב הדימוי מעלה באוב את רוחות הרפאים של כל אשר היה ולא ישוב עוד. מבטו של גרשוני פונה כבתפילה מטה ומעלה, אל העשבים ופיסות האדמה החרֵבות ואל המטוסים הממריאים, חולפים ושבים אל נמל הבית הסמוך. ההכרה במוות ובזיכרון כנושאים המזוהים עם מדיום הצילום, מהדהדת במחשבה תוך צפייה בעבודות, בידיעה כי אמנותו של משה גרשוני, אבי האמן, נקשרה באדמת הפרדס ובתוצריו, וכי לאחר מותו פוזר אפרו בחלקת אדמה זו, שכבר שנים רבות אינה נותנת פרי.

בסדרת תצלומי העננים, גרשוני ממקם את מצלמתו על גג הבית במיורקה שאליו עקר עם משפחתו לאחר מות הוריו. במרחב סִפּי זה שבין שמים וארץ, מתחדדת ההבחנה בין אדמת הילדוּת או המולדת לבין מה שאין לו מקום, שתנועתו נוודית וצורתו משתנה תדיר. הבחירה למקם ענן אחד בכל פריים צילומי נוגעת ברצון — המוּעד לכישלון — לאחוז במה שאינו ניתן לאחיזה, באינסופיות מרחבית וזמנית.

שתי הסדרות צולמו בכמה דגמים של מצלמות "ילדים" — מצלמות דיגיטליות פשוטות השייכות לבנו של האמן, חליל. הבחירה להשיל מרצון ידע מקצועי שנצבר בתהליכי ההתבגרות והחניכה של גרשוני, מאפשרת היפתחות אל ראייה אינטואיטיבית, חסרת ודאות ונטולת שליטה.

אירועי השעה ההיסטורית שבה נתונה הארץ, עוטפים בדוק מיתי את סדרות התצלומים שצולמו בטרם מלחמה. נדמה שגן רש"ל, או שמי מיורקה, אינם רק מחוזות גיאוגרפיים הנקשרים לחייו הפרטיים של אורי גרשוני — אלא סיפורים על התחלה וסוף, ארץ ושמים, ועל הערכים המעניקים משמעות לחיי אדם: שייכות, מוות והמשכיות.