מיכל הלפמן: Dear A.S.A/P
התערוכה Dear A.S.A/P עוסקת במעמדו של הדימוי האמנותי בעיתות של משבר ואי־ודאות. הלפמן מציגה בתערוכה ניסיונות התמקמות של הפעולה האמנותית באזורי גבול, אזורי ספר, המצויים בהשתנות מתמדת. היא עושה זאת באמצעות יצירה של חללים נטושים ורדופים המאזכרים מעברי גבול, מתקני כליאה, ולחילופין אחורי קלעים בתיאטרון ובמוזיאון. לחלל התערוכה שתי כניסות המובילות לשני מרחבים שונים — האחד נושא את הכותרת "Time“ והשני "Show“. פיצול זה של הביטוי "שואו טיים“ מצביע על שני צירים שעליהם עומדת התערוכה; האחד עוסק בציר הזמן (מהלך ההיסטוריה, ההווה והעתיד) והשני עוסק בפעולת ההופעה והתצוגה (האנושית והאמנותית).
במרכז התערוכה, עבודת וידאו המגוללת את סיפורו של אמן עכשווי שזהותו עלומה והוא מכונה 3 A/P. האמן, החי בסביבה ובמציאות עוינים, מוזמן על ידי האוצרת של בית פליקס נוסבאום (Felix-Nussbaum-Haus) באוסנבריק, גרמניה, אנה סיבילה שווטר (Schwetter), להציג את עבודתו בדיאלוג עם יצירתו של נוסבאום. בדומה לנוסבאום שפעל בסתר בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת בגרמניה ובבלגיה, תנועתו של 3 A/P מוגבלת, והוא מממש את עבודותיו באמצעות קבוצת אמנים גולים בשם Edition of X. דרך עירוב בין דמויות ונרטיבים בדיוניים לממשיים מן העבר ומן ההווה, בוחנת הלפמן את האפשרות למצוא נתיב חדש ליצירה בתוך מרחב מוגבל או מבוי סתום. הלפמן ממזגת בווידאו ובמיצב בין שתי העלילות — שני מסלולי ההליכה (Show ו־Time), לכדי רשת סבוכה של יחסים המהדהדים שאלות בדבר הדרכים שבהן אמנות יכולה להשתנות.
מיכל הלפמן, Dear A.S.A/P, 2019–2020, מיצב וידאו
באדיבות האמנית וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב
צילום: אלעד שריג
התערוכה התאפשרה הודות לתרומת מועצת הפיס לתרבות ואמנות, הקרן ליוצרים עצמאיים של משרד התרבות והספורט, קרן משפחת אוסטרובסקי, אוסף Il Collection, צרפת, ובתמיכת בית פליקס נוסבאום, אוסנבריק, וקרן אאוטסט לאמנות עכשווית — שהות אמן ביאליק
