אבי סבח: נוטה להישכח
התערוכה נוטה להשכח מתמקדת בארבע סדרות ציורים, שנוצרו והתגבשו בשלוש השנים האחרונות.
בשנים אלה, שידעו רצף של משברים ואסונות, העתיק האמן אבי סבח את מקום מגוריו לפורטוגל. המרחב האקלימי החדש, הנושק לאוקיינוס האטלנטי, מתמסר להשפעת הים. בקיץ, שריפות ענק מבעירות את ההרים, ובחורף, המים מִתעבּים על פני הקרקע ומפעפעים בין הסלעים. האוויר הלח מתקרר במהירות, וערפל סמיך עוטף את חלונות הסטודיו. הלכי רוח אלה חלחלו אל תהליכי היצירה ואל מושאיה וחוללו בהם תמורה משמעותית. עבודתו העכשווית של סבח נושאת תווי נוף מובהקים, והחומריות העזה הומרה בחוקיות העולם המימי והמדולל.
אמנותו של אבי סבח (נ' 1977, מעלות-תרשיחא) התהוותה מראשיתה בחיפוש אחר תואם בין חומרים פיזיים למצבי נפש והלכי רוח, למשל בין ערפל כתופעה אטמוספירית וכמצב תודעתי. עבודותיו המוקדמות מתחו את גבולות החומר באופן הממשי ביותר, באמצעות שימוש בחומרים "לא תקניים" כמו שמן בישול או זפת, ובפעולות כמו שריפת עבודות או קבורתן באדמה. הליכים אלה התנסחו במונחי האלכימיה, שעניינה התמרה והפחת רוח בחומר. סבח עובד בסדרות, ובתהליכי העבודה בסטודיו מתקבצים בהדרגה גופי עבודה רחבים החולקים נושאים משותפים, חומריים וחזותיים. לסדרות בתערוכה – המעשן הגדול, רוח שנייה, נוטה להישכח, בזמן האחרון – משותף פורמט קבוע, סוג נייר ועולם דימויים ייחודי.
סבח "אוסף מים": הוא מניח לוחות זכוכית ומתכת מחוץ לסטודיו; בלילה הערפל נקווה לטיפות, ועם בוקר הלוחות נלקחים פנימה אל הסטודיו, לשמש במלאכת האקוורל. מי הערפל ממיסים את המדיום האוחז בפיגמנט (דבש או גומי ערבי) ונידפים בחזרה אל האוויר. הציורים הם התלכדות של דימויי ההר, שדה הקרב, או רגעים של התגלות אלוהית; הם נופי פורטוגל ומעלות-תרשיחא גם יחד, חלומות בלהה וממשות.
אבי סבח, מתוך הסדרה המעשן הגדול, 2020-24
צבע מים על נייר ארכיוני
התערוכה והקטלוג בתרומת קרן ברוך ורות רפפורט
תמיכה נוספת לקטלוג ניתנה באדיבות דויד ברתולדי, חיפה
