אני ברלינאי
מהי משמעות האמירה ולפיה "הציור ממשיך להתקיים"? בברלין כיום, אמירה זו מתייחסת לקשת רחבה של גישות ציוריות שונות, הנעות מהפשטה וריאליזם לציור אקספרסיבי, נרטיבי, ופוסט־נרטיבי. גישות מגוונות אלו, שמייצגים 18 האמנים המשתתפים בתערוכה, מאופיינות כולן בבחינה רפלקסיבית של התהליך הציורי ושל אופיו הייחודי של ציור בן־זמננו.
הציור העכשווי חדל זה כבר להתבצר (אם אי פעם התבצר) בעמדת התנצלות כלפי הקולות הביקורתיים שהכריזו על מותו. עם זאת, בעקבות האופי ההיברידי של האמנות הנוצרת כיום בהקשר בין־לאומי והגידול הניכר בטכנולוגיות תקשורת חדשות התערערו ההגדרות המקובעות, המבוססות על זהות אמנותית לאומית, ושמו קץ לעיסוק באסכולות לאומיות של ציור. אם כך, בהקשר של מציאות חדשה זו, התערוכה "אני ברלינאי" אינה מתמקדת בשאלות הנוגעות לזהות לאומית או אזורית, אלא מתמקדת בעיר אחת – ברלין – ובעבודות של קבוצת אמנים הטרוגנית שחבריה אינם בני הלאום הגרמני דווקא. ולמרות זאת התערוכה מפריכה הן את הנטייה הבין־לאומית לראות בברלין העכשווית התגלמות מחודשת וקלישאית של העיר בתקופת ויימאר והן את הנטייה להאמין שהאמנות המיוצרת בברלין היא פוליטית במהותה. ברלין עוברת כיום תהליך של עיצוב והגדרה מחדש במסגרת סדרה שלמה של התרחשויות היסטוריות וחומריות חדשות. כמו מגוון דרכי העשייה הנבחנים בתערוכה זו, אפשר לראות בה עבודה לא מוגמרת, האוצרת בחובה מגוון עשיר של קולות יצירתיים.
מרטין אסיג, דניאל ביסולד, נורברט ביסקי, מרטין בורובסקי, ואלרי פאברה, אקסל גייס, קתרינה גרוסה, הראלד הרמן, גרגור הילדברנדט, כריסטיאן הויישן, מישל יזירסקי, רופרכט פון קאופמן, קלמנס קראוס, רוברט לוקנדר, גרולד מילר, פרנק ניטשה, פיטר שטאוס, מרים פלמינג.
מרטין אסיג, תעלומות, 2009
טכניקת שעווה אנקוסטית על לוח עץבאדיבות האמן וגלריה פולקר דיהל, ברלין
התערוכה בתמיכת וביוזמת schir – art concepts