שי איגנץ: גולדי

איגנץ פרץ לתודעה עם הסדרה המכוננת גן העצמאות, שצולמה בתל אביב בשנת 2000 ועסקה בשאלות הנוגעות לזהות ולמגדר, לתלישות חברתית ולבדידות. הוא היה מן הצלמים הראשונים בארץ שהעמידו במרכז יצירתם דמויות הומוסקסואליות, ובכך סלל את הדרך לאמנים רבים אחריו. מאז יצר סדרות צילום רבות, ביניהן נשות ויצו, מר לרי, שאול ועוד, שהצטברו לכדי גוף עבודות נרחב ומשמעותי. לצד התצלומים מוצגות בתערוכה גם עבודות וידיאו, שבהן נחקרים היחסים בין צלם למצולם.

במוקד עבודתו של איגנץ עומדים דיוקנאות, אך נסיבות היווצרות הדיוקן ואופי המפגש בין הצלם למצולמים הופכים סוגה זו לזירה טעונה: איגנץ יוצר קשר עם המצולמים באתרי היכרויות לגברים ברשת או באופן אקראי דרך מכרים, כך שהמפגש בינו לבין המצולם מתרחש לראשונה מול המצלמה. לרוב זהו מפגש חד-פעמי, האוצר בחובו ממד של חוסר ודאות. רוב המושאים מצולמים בבתיהם, במרחב הפרטי שלהם. איגנץ יוצר שפה אישית מובחנת. הוא מצלם באור יום צילום ישיר, שבבסיסו יחסי צלם-מצולם, המתקיימים במקום נתון ובזמן נתון. הוא מצלם דיוקנאות של אנשים, הנבדלים זה מזה בגילם, במוצאם, במגדרם ובמיקומם הגיאוגרפי. הוא חושף את פגעי הזמן בפניהם ובגופן, ומציג את מושאיו במערומיהם הפיזיים והנפשיים, כשהמצלמה משמשת עבורו סיבה למפגש ואמצעי הגנה גם יחד.