רות שלוס: בעולם מהלכות מחאות

מאז ראשית דרכה האמנותית באמצע שנות ה־40, עבודותיה של שלוס מעידות על בחירתה בציור פיגורטיבי הנרתם לייצוג המציאות החברתית-פוליטית; ציור המישיר מבט אל השוליים ומתמקד באוכלוסיות דחויות ומוחלשות. כבר ברישומיה המוקדמים תיארה שלוס, ברגישות ובאומץ נדיר לתקופתה, את אנשיה ונופיה ה"שבורים" של הארץ: נופי מעברות, מראות של חורבן לאחר מלחמה, כפרים פלסטיניים חרֵבים, שרידים של "רכוש נטוש" ושכונות הרוסות ביפו. רישומים כמו פליטים בשטח 9 (1965) — המתאר כפריים מסביבת סח'נין, עראבה ודיר-חנא (אזור כרמיאל של היום) הניצבים בין חורבות ביתם ההרוס — מציירים תמונת מציאות קודרת ואנטי-הירואית בעשורים הראשונים למדינה.

התערוכה בעולם מהלכות מחאות, ששמה שאוב משירו של נתן אלתרמן מזלה של מחאה, מתמקדת בציורים שיצרה שלוס בשני העשורים האחרונים לחייה ומסמנת רגע שיא בעיסוקה הנמשך בקיום האנושי של חסרי הישע. לצִדם מוצגים רישומים מוקדמים, המטרימים בתוכן ובצורה את המופעים המאוחרים של שוועת האדם. בציורים המאוחרים מתגלה רגישות ציורית חדשה בהעֲמדה של דמויות מונומנטליות: זקנות וזקנים, תינוקות בני יומם ופלסטינים אזוקים. הדמויות המתוארות מקרוב, "כבולות לחיים", נלחמות על חירותן מראשית עד אחרית. דרך התנועה המפותלת של הגופים האזוקים, כורכת שלוס את מחאת הגוף הפוליטי נגד עוולות ואי-צדק עם מאבקו הנצחי של הגוף השורד.