יש עידן חדש: על הרוחני באמנות
שני מושגים מרחפים מעל התערוכה ומנווטים את טיבה וכוונותיה: ”עידן חדש“ ו”הרוחני באמנות“. הצבתם בסמיכות מבקשת להפנות את המבט לאמנות המבטאת ממד רוחני של קיום, היבט שנדחק הצידה בסדר היום המודרניסטי, ושב והופיע בשליש האחרון של המאה ה־20, בחסות העידן החדש.
בין אם מדובר בדת לא ממוסדת, בתנועה, בהלך רוח, בסגנון חיים, ביקום מקביל של סדנאות, ביחידים המבקשים גאולה עצמית — מילה אחת חוזרת בכל אפיון של העידן החדש: רוחניות. אנשי העידן החדש מגששים מכיוונים שונים ובדרכים שונות אחר ממד רוחני בעולם חומרני, מעשי ותכליתי, עולם שהתפרק מדתיותו. מקורם של חיפושים אלה בחוסרים עמוקים שחש האדם החילוני בן זמננו: אינדיבידואל שהאמונה בדת נלקחה ממנו, שנפשו כבר עברה פירוק, שהתבוניות המערבית הותירה אותו מפוכח ופסימי. המדע אינו מספק עוד תשובה לריקון הפנימי, והטכנולוגיה אך מעצימה את הניכור מול העולם. מתוך האי־נחת הזה מתבקש לחפש אלטרנטיבות בכל מה שאיננו מערבי, תבוני, טכנולוגי, פרגמטי והישגי, ואלה אכן נמצאו בתורות המזרח, באמונות פגאניות ובתפיסות עולם מיסטיות.
הילמה אף קלינט (1944-1862) ואמה קונץ (1963-1892) פסעו בשבילים האלה במחצית הראשונה של המאה ה־20. הן עסקו בתקשור עם עולמות אחרים, בטלפתיה ובמגע עם אנרגיות קוסמיות; חזיונות וסיאנסים היו חלק מעולמן הרוחני. ביצירתן נתנו ביטוי לקיומו של עולם, שבו הכלל והפרט הם אחד, עולם שאינו מבוסס על קוטביות בינארית אלא על אחדות של ניגודים. עבודותיהן, המוצגות לראשונה בישראל, מופיעות בתערוכה לצד עבודות של אמנים החיים ופועלים בתחילת המאה ה־21: מרינה אברמוביץ׳, מונטאן/רוזנבלום, פרידריך קונאת ואדם רבינוביץ, ומקסים רוסי. כל אחד מגופי העבודה בתערוכה נותן ביטוי אחר לעולמות סמויים מן העין ולא מוחשיים, ולתחושות ולחושים המאפשרים לנו להכיר בעולמות אלה. העבודות העכשוויות מייצגות עמדה שאיננה צינית כלפי העולם הפנטסטי; ועם זאת, בהיותן בנות־זמננו, הן מודעות לכך שהחיפוש אחר רוחניות מתקיים כחלק מתרבות פופולרית־צרכנית ובמסגרת אזור הנוחות המערבי.
אדם רבינוביץ, כניסה־ארֶָץ, 2019 , צבע הדפס על בד, 142.4×114.3
באדיבות האמן ואספיס אמנות עכשווית
הילמה אף קלינט ואמה קונץ לא זכו להכרה בחייהן, בין השאר משום שספיריטואליות ומיסטיקה לא היו חלק מהשיח המודרניסטי באמנות. בעשורים האחרונים השתנה היחס לאמנות בעלת ממד רוחני, והתערוכה מבקשת להצביע על שינוי זה ולהציע את העידן החדש כאחד הגורמים לו. למעשה, היא מבקשת להחזיר לעידן החדש את השם הטוב שמעולם לא היה לו: להציג אותו כתופעה שפתחה בהדרגה בפני האמנות אופקים חדשים, ואיפשרה קריאה רטרואקטיבית חדשה של תולדות האמנות; כתשתית שממנה צמח העניין המחודש באמנות שעניינה במטפיזי ובעל־טבעי.
על הרוחני באמנות, חיבורו הנודע של וסילי קנדינסקי מ־1912 , נוכח בכותרת התערוכה על תקן ”מד רצינות“: הדבר עצמו; וכן המבט עליו מבחוץ, מהצד, במודעות מלאה למורכבות של רוחניות ניו־אייג׳ית. הוא משליך עוגן היסטורי להופעות של המיסטי, הקוסמי והאזוטרי באמנות של העידן החדש — עידן הדלי ועידן הסדנאות, עידן הקפיטליזם המאוחר.
הילמה אף קלינט ,ילדות ,עשרת הגדולים ביותר, מס׳ 2, 1907 (קבוצה IV), טמפרה על נייר מודבק על בד, 240×328
באדיבות קרן הילמה אף קלינט