דמיון חומרי: עצב דלוק / אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון

החלל המוקדש לפואטיקה של האש – תנועה לוהבת – נטען כבעבר, וביתר שאת, בקריאה לפעולה, ומבסס את מקומנו במזרח; בחללה של ספינת אוויר משייטים מופעים שונים של התפרקות הגוף האישי והציבורי; ובחלל של אדמה מובטחת מפעפעת תחושה של תלישוּת, פליטוּת ונוודוּת.

—

התערוכה דמיון חומרי נפרדת מסיפורה של אמנות ישראל כנראטיב כרונולוגי המקביל לסיפור הלאומי. דמיון חומרי הוא מודל של מחשבה שטבע הפילוסוף גסטון בשלאר, בשנים של התעמקות בארבעת יסודות החומר — אדמה, מים, אוויר ואש — ובאופני התגלמותם בדמיון וביצירה. הדמיון החומרי משגשג בדיאלוג בין חומרי העולם ובין דימויים קדומים, ארכיטיפים שנאספו בתודעה האנושית ונטבעו בהכרתנו.

התשתית שניסח בשלאר היתה לעיקרון המארגן של תערוכת האוסף הנוכחית. בשלוש הגלריות לאמנות ישראלית מוצגים שלושה פרקים: "אדמה מובטחת", "ספינת אוויר" ו"תנועה לוהבת". בכל פרק נבחנות היצירות מבעד למניפת האסוציאציות המתעוררות נוכח חומרי העבודה או דימויי החומר. חלוקה זו משיבה את המבט אל החומריות של עבודת האמנות כפעולה וכאובייקט, ומזמנת מבט ער ונטול התניות על האמנות שנוצרה כאן מראשית המאה הקודמת ועד היום.