אקלקטיק‭-‬מודרן‮‬‬‬‬

תערוכה "אקלקטיק-מודרן" מציגה עבודות נבחרות מאוסף סם ברקאי בארכיון עזריאלי לאדריכלות במוזיאון תל אביב. העבודות בתערוכה, משרטטות את מהלך הקריירה של מי שהחל את דרכו כאדריכל בסגנון האקלקטי וסיים בתכנון בניינים מודרניים. 

(סָם (שמואל) ברקאי) ברקוביץ' נולד ב-1898 בנובורוסיסק שברוסיה וב1920 הגיע לפלשתינה-א"י כציוני. בארץ התנסה בעבודות שונות והתגלגל בדרך מקרה לעבודה בבניין. הוא הועסק בחברת סולל-בונה כמתמחה בתחום הבטון, עבד כשרטט במשרדו של האדריכל פריץ קורנברג בירושלים ובתל-אביב תחת פיקוחו של אדריכל העירייה, דב הרשקוביץ.  גולת הכותרת של עבודתו באותה תקופה הייתה הפיקוח על  הקמת ביתו של חיים נחמן ביאליק,  בתכנונו של יוסף מינור. הניסיון כבנאי שרכש ברקאי בשנים אלה הקנה לו מעמד של "בונה אחראי" מטעם עיריית תל-אביב.  כבר בשלב זה,  עוד בטרם רכש השכלה פורמלית בתחום האדריכלות,  החל ברקאי לתכנן בעצמו וילות ובתים פרטיים. ב 1926 אף חבר לזאב רכטר ויחד תכננו השניים כמה בניינים אקלקטיים. הסגנון האקלקטי, ששלט בארץ באותה תקופה, שילב תפיסות בנייה מערביות בוורנקולר הבנייה המקומית הערבית.  במסגרת שותפות זו תכננו ברקאי ורכטר כמה בתים למשפחת דג'אני ובניינים נוספים בתל–אביב המתפתחת.

בסוף 1926, בעקבות משבר כלכלי בארץ, החליט ברקאי לצאת ללימודי אדריכלות באירופה. הוא נסע עם רכטר לרומא ומשם המשיך לוונציה. בבית הספר הגבוה לאדריכלות בוונציה למד ברקאי רישום ניאו-קלאסי ורישומיו מתכתבים עם דימויי האדריכלות האקלקטית של פלשתינה-א"י. את הלימודים בוונציה עזב עוד לפני השלמת השנה הראשונה, מאחר שמצא אותם שמרניים מדי נוכח הזרמים האמנותיים המתקדמים ששטפו אז את אירופה.  ב- 1927,  הגיע לפריז, בה נחשף לרוח האדריכלות המודרניסטית והפוריסטית של לה קורבוזייה ואמדה אוזנפאן. הוא נרשם ללימודים בבית הספר הגבוה לאמנויות דקורטיביות ובתום  שש שנות לימודים - במהלכן זכה כמה פעמים בתעודות הצטיינות - עבד כחודשיים באטלייה של לה קורבוזייה. בלימודיו בפריז ואצל לה קורבוזייה, גיבש ברקאי תשתית של אדריכלות מודרניסטית שאותה נשא עִמו בחזרתו לתל אביב ב-1933.

בשנים 1939-1934 , תכנן ברקאי כמה בניינים משמעותיים שרוח האדריכלות הפוריסטית מנשבת בהם. ביניהם בולטים כמה בניינים בתל-אביב: בית אגינסקי ברחוב אנגל, בית הלפרין ברחוב גורדון, וילה כ"ץ ברחוב מגידו, בית חיים לוריא ברחוב שלמה המלך ובית ריבנפלד ברחוב ירמיהו. בין השנים 1935-1937 יצר את אחד הפרויקטים האיקוניים שלו: וילה לובין בתל–בנימין, רמת גן, שתכנן עבור הצייר אריה לובין. מסוף שנות ה-40 ועד מותו בשנת 1975, במקביל לפעילות ציבורית לקידום האדריכלות המודרנית בחוגים שונים וכן בעריכה וכתיבה לכתבי-עת מובילים בארץ ובצרפת, העמיד ברקאי מספר רב של בתים פרטיים ומבני ציבור. התערוכה מציגה שניים מהם: קולנוע שרון בנתניה והסטודיו לציור של נחום גוטמן ברחוב אחד העם בתל אביב.