הרגע המכריע של הנפש / נאן גולדין ורינקה דייקסטרה: שתי צלמות בפוקוס / מגזין פורטפוליו מתארח במוזיאון

לאור ההצלחה בעבר, מוזיאון תל אביב לאמנות ומגזין פורטפוליו שמחים להציע לציבור המבקרים הרצאה נוספת בהנחיית חגית פלג רותם ויובל סער, עורכי מגזין פורטפוליו.

בברלין מוצגות בימים אלו בשתי גלריות ציבוריות מרכזיות, שתי תערוכות רטרוספקטיבה לשתיים מהצלמות החשובות והמשפיעות בעולם: נאן גולדין האמריקאית ורינקה דייקסטרה ההולנדית. הן בנות אותו דור, שתיהן בשיא כוחן ונוכחותן בזירה העולמית, אך התערוכות שונות ורחוקות זו מזו עד שנראה שהן חיות בשני יקומים מקבילים: היקום הכאוטי והאפל של נאן גולדין רווי סקס, סמים ורוקנרול, ומאיים להטביע את הנפש, גם ברגעיו היפים ביותר; ולעומתו היקום החומל, השקט והפתוח של דייקסטרה, שמתבוננת בכל בני האנוש כבעלי פוטנציאל פלאי של יופי וחסד.

גולדין היא אמנית מבריקה בעלת חתימת יד ייחודית, שנעה בחופשיות על התפר בין צילום תיעודי לאמנות רדיקלית, חושפנית ורוויית כאב. היא תיעדה את החטאים שלה עצמה וגם את המכות שחטפה, והיא מקרינה את העבודות ברצפים מתישים שקשה להתיק מהם את העיניים. בדומה לאמנות חסרת הגבולות שלה, היא גם אקטיביסטית חברתית חסרת מעצורים. בשנים האחרונות הובילה את המאבק באימפריות התרופות שמואשמות במגפת ההתמכרויות למשככי כאבים בארצות הברית. מאז השבעה באוקטובר, נאן גולדין נושאת את דגל המחאה העולמית נגד ישראל. את נאום הפתיחה של התערוכה בברלין הקדישה כדי להתריע מפני אסלאמופוביה באירופה. את הרדיפה והאלימות, החרם וההדרה כלפי ישראלים ויהודים בשנה האחרונה היא לא ציינה. אולי הזעם הקדוש על פעולות ישראל במלחמה הוא סימפטום לניסיון למצוא צדק שהוא לכאורה מעל לזהות האישית, היהודית, שלה (או שלנו).

רינקה דייקסטרה גילתה את הצילום במקרה, והתמכרה. במשך שלושה עשורים היא נוסעת בעולם ומצלמת אנשים. בצעירותה ביקרה פעמים רבות בישראל ואספה כאן לא מעט דמויות וטיפוסים שריתקו אותה. היא צילמה חיילות בבסיס ובבית, צילמה בקיבוצים, במגורי עולים מאתיופיה ובבתי ספר דתיים וחילוניים. הנושא המרכזי שבא לידי ביטוי בדיוקנאות שהיא מצלמת הוא זהות, ויותר מכך, הרגעים שבהם הזהות תופסת צורה: ילדות, נעורים, אירועים מכוננים כמו נשים לפני או אחרי לידה. הצילום של דייקסטרה מנוסח באופן מופתי, עד שניתן לזהות את עבודתה למרחוק. בכל צילום היא מצליחה להעביר את האנושי והנשגב, החולשה והעוצמה המהפנטת של המבט. התפיסה שלה את נפש האדם מרתקת, כשם שהיא צנועה ואגבית. גם מבלי לפעול בזירות הקונפליקט הפוליטי, עבודתה של דייקסטרה מצביעה על הבחירה שלה – לתת מקום לרוח האדם, כל אדם, ולתקווה.

ועל הקשר, הדמיון והשוני ביניהן – תהיה ההרצאה.

—

מספר המקומות מוגבל | כל משתתף חייב בכרטיס.
האירוע מתקיים בצמוד למרחב מוגן.

—

צילום: יובל סער