כלבי אשמורת

שני יוצרים בעבודות שעל הגבול בין חלום לערות, בין החייתי לאנושי, בין הפסיכולוגי לפוליטי.

"כלבים" של איתי מרום היא עבודת וידאו לילית שצולמה בחושך ועוקבת אחר להקות כלבים משוטטים על הגבול בין קריית ארבע לחברון. באזור רווי עוינות בין שתי אוכלוסיות האזור הכלבים הם מעין אוכלוסייה שלישית, אחרת. בשוטטותם החופשית מצליחים הכלבים גונבי הגבולות לפתוח לצופה פתח לאופן אחר של קיום.

המוטיב של "עץ הזאבים", בווריאציות שונות, היה המוטיב המרכזי בעבודתה של מיכל נאמן במחצית הראשונה של שנות התשעים. את רישום עץ הזאבים צייר סרגיי פנקייב שהיה מטופל מפורסם של פרויד, כהמחשה לחלום בלהות שחלם בילדותו ובו מופע לילי של עץ אגוז שעליו חונה להקת זאבים לבנים. הלילה הוא חלק מן החלום: "חלמתי שזה לילה ושאני שוכב במיטתי..." אבל גם המציאות שמחוץ לחלום: "אני יודע שבזמן שחלמתי היה חורף ושעת לילה". ציור העץ עם הזאבים מופיע בתוך הטקסט של תיאור המקרה הזה בכתבי פרויד. ניכוס או התקה של צירוף מלים או רישום מתוך כתיבה תיאורטית אל הציור משמשים תדירות בעבודותיה של מיכל נאמן.

כפי שהאימה שבחלום עץ הזאבים מכסה על משהו בלתי נסבל במציאות שקדמה לחלום, אירוע המכונה אצל פרויד "הסצינה הראשונית", כך מסתירה ההתרחשות הלילית של הכלבים בסרט את מציאות הסכסוך שלא נראית בו.

* שם התערוכה הוא כשם סרטו הראשון של קוונטין טרנטינו משנת 1992.